דובדוב

אז מה אם הוא אח שלי. לא הייתי הורג אותו בעצמי. אני לא קין. אבל אם הוא כבר החליט ללכת, אז שיילך.
עשרה ימים שלא הייתי דובדוב המובן מאליו, דובדוב שגם אם הוא יוצא אז הוא תמיד חוזר בזמן, לא מפספס ארוחה, לא מתחמק מליטוף.
עשרה ימים, ואז הוא חזר. הנסיך השחור הקטן, עם פרווה חלודה ומלוכלכת ועם קול נוראי של קרפדה ולא חתול, והיא קופצת עליו, שוכחת שהוא שדון כוחני שרצה להראות לה שהוא יבוא ויילך מתי שיבוא לו.
ואני אומר – די עם מסיבת החזרה מהשבי של השליט האפל! די לשלטון האחים הקטנים האגואיסטים!

 

ועכשיו זוז, תעשה מקום, תיכף חורף, בוא נעשה כפיות.