אדמין

רגיל

חלק שלישי

מגה קראפט 100

אני לא חושב שבאמת אפשר לנסוע בזמן. נניח שהייתי נוסע בזמן לרגע שניביל פגשה את אבא שלי ועושה שהם לא ייפגשו, ואז אני לא הייתי נולד – אז מי היה נוסע בזמן לעשות את זה שניביל ואבא שלי לא ייפגשו? או מה היו עושים איתו, כלומר איתי, כלומר עם זה שהגיע לרגע לפני שניביל ואבא שלי נפגשו ועשה שהם לא ייפגשו? ואיך הוא יסביר מי הוא ולמה אין לו לאן לחזור כי הוא הרס בעצמו את העתיד שלו וגרם לקרע רציני במרקם של הזמן והמרחב ועכשיו הכול ילך ממש רע ודברים גרועים מאד יקרו בעתיד. שזה מטומטם אפילו יותר מהשאלה מה יעשו עם הנוסע בזמן שהנסיעה שלו בזמן הפכה אותו למיותר, כי אפשר לחשוב שמה שקרה בעולם מאז שניביל פגשה את אבא שלי לא מספיק גרוע, וכאילו זה יכול באמת להפחיד מישהו שמשהו עוד יותר נורא יקרה אם אנשים ייסעו קצת בזמן.

כשהייתי קטן הייתה לי בייביסיטר קרול שנראתה לי מבוגרת ולפעמים קצת זקנה אבל ניביל אמרה שאבא לא היה צריך להביא אותה ושהיא בעצמה רק ילדה, טינאייג'רית הייתה המילה שניביל אמרה לאבא, ואיך הוא מצפה מטינאייג'רית מבולבלת לדעת שדוקטור הו זה לא בשביל ילדים קטנים ושאסור היה לה להראות לי את זה כי זה מפחיד, קריפי הייתה המילה שניביל אמרה לאבא. ובאמת הרבה מאד זמן אחרי זה לא יכולתי לישון בלילה ובכל זאת הייתי מוכרח לראות דוקטור הו שהוא המאסטר של הזמן. ונוסע אחורה וקדימה לאן שהוא חושב שכדאי או צריך ומציל עולמות שלדעתי אין מה להציל אותם. אני חושב שמאז הבנתי למה אנשים אוהבים לעשות דברים לפי הסדר. או אפילו חייבים לעשות לפי הסדר, נגד החוסר אפשריות הזאת שמשגעת אותם של המסעות הבלתי אפשריים האלה בזמן. אבל אז עוד לא ידעתי שלהסתבכות עם הפרדוקס של הזמן יש שם, כי זה היה לפני שהייתי מגהקראפט 100, כלומר לפני שהיה לי את מי לשאול על דברים כאלה, כלומר לפני שהכרתי את אדמין.

T3rA

לכל משחק יש חוקיות. ויש אחראי. והוא רואה כל הזמן. כי זה בעצם תמיד נעשה ונשמע או נשמע ונשמע אבל אף פעם לא נשמע ונעשה. כשדוד של פיטר פארקר אומר לו שעם כוח גדול באה אחריות גדולה, הוא בסך הכל רוצה להגיד לו שלא יצטער על זה שבגללו (בגלל פיטר פארקר) הוא מת (הדוד של פיטר פארקר). אבל סטן לי זה כבר עניין אחר. למה לדעתכם סטן לי מופיע בכל סרט של מארוול? כדי שהגיקים באולם יוכלו לזהות אחד את השני לפי מי שצועק סטן לי? לא. כדי להזכיר לכולם את המשפט הזה. להזכיר לכולם שסטן לי, האדמין של מארוול, נמצא שם כל הזמן.

מנדאקס

אני כבר שמעתי על כמה שפגשו אדמין במציאות. להגיד שהם התאכזבו זה אנדרסטייטמנט של כל העולמות, האפשריים וגם הבלתי אפשרים. עורכי דין הם פרוטוטיפ של אדמין מצוי. אתה עושה את העבודה טוב או רע אבל אף פעם לא באמת אחראי לתוצאה. אם הלקוח הפסיד הוא ישלם או ייכנס לכלא אבל העורך דין יקבל את הכסף, מלא כסף, ואנחנו נקבל את הביטוח מנהלים שלנו כרגיל ואת הבופה מאפים ופירות טריים בפגישות כרגיל ולא משנה אם שכחנו להכניס מסמך חשוב לתיק ראיות כי בלילה שיחקנו WOW. אני שואל את עצמי הרבה מה היה קורה אם לא הייתי הולך ללמוד משפטים ואם לא הייתי ממשיך לתואר מתקדם וגם בינתיים מתמחה ואז עובד במשרד גדול ונחשב ואז נוסע לאיפה שנוסעים אלה שיש להם עיניים גדולות כמו שלי. מה היה קורה אם הייתי הולך ללמוד מה שאהבתי ולא מה שפתאום הציעו לי וזה הסתדר והיה נראה חשוב יותר מהר יותר גבוה יותר.

מגה קראפט 100

בזמן האחרון ראיתי עם ניביל את הירוז ריבורן ושם מישהו אומר למישהי שהוא הגיע כדי למצוא את המאסטר אוף טיים אנד ספייס, ואז המישהי הזאת אומרת לו" "דוד, איים דייטינג הים". ניביל ואני לא הפסקנו לצחוק מזה כמה ימים. וזה הכי הרבה שאפשר לעשות עם הפרדוקס של מסעות בזמן.

מודעות פרסומת

»

  1. מנדאקס שובר לי את הלב
    כזה מזל שמגה קראפט 100 בסביבה

    ואני מתתכוונת בהשראתם טו קריאייט מי און ספייס פור פשן, ולו תהי זו משאלתי האחרונה!

  2. ואולי בכל זאת מסעות בזמן אפשריים ואנחנו, כל אנשי ההווה, נוודי זמן למעשה? אולי חלק מאיתנו נסע בזמן, הגיע מהעתיד או מהעבר, ושכח שהוא נוסע בזמן ונתקע כאן כאילו זה ההווה שלו? נגיד שברגע שחוצים את העולם הזה- הרי אם אמי מתקיים בעבר כלשהו במקביך זאת אומרת שיש הרבה עוךמות שמתקיימים אותו זמן- מאבדים את הזכרון כי במילא אין לו אחיזה במצב של מהירות הזמן, הקשר בין החומר לתנועה או משהו כזה ובגלל זה ניביל של היטם לא תוכל להישאר היא ב1997 נגיד.
    לפעמים אני מתחלחל מהרעיון שישנם בו בזמן, בקפל מסוים של הזמן-מרחב עוד איספןר אני, בלי סוף זקי. אפשר למצוא את זקי התינוק ואת הילד, הנער, אבל אלו מקטעי זמן גסים. למעשה קיים אי שפ זקי של יום שני, נניח ה14 לנובמבר 1996, שעה 15:17 ו-45 שניות וכך הלאה, קדימה ואחורה. ואולי זה יכול להסביר את תופעת הדז'בו.
    אבל מה העניין עם האדמין? נראה לך שהוא עד כדי כך אפור או שזו הסוואה שלו? מה גילית עליו?

  3. הפלאש יכול לרוץ כל כך מהר שהוא כבר פגש את עצמו בעבר וגם בעתיד. אם להאמין לו זה היה מאד לא נעים וכל כמה שהוא לא ניסה לשנות דברים זה רק התנקם בו. אנחנו שזוחלים מרוב חום או יושבים כל היום מול המחשב מצליחים לפגוש את עצמנו בעולמות אחרים מרוב חוסר תנועה. והמסקנה: מה הטעם לרוץ? אפילו לא בחזרה לשנות התשעים המאוחרות, שנדמה לי שלשם אתה מנסה לחזור.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s