אדמין

חלק רביעי

T3rA

פעם השמלות שלי היו נעימות יותר ועפות ברוח כמו דרקונים ממשי. המשחת שיניים שלי הייתה טעימה יותר. והייתי חולמת על טופי. עכשיו אני חולמת על תורים ארוכים יותר מהחלומות שלי. אתמול לפני בתור עמד האיש שאהבתי לפני שנהייתי רעה. הוא הסתובב אלי ואמר שהוחלט שהוא כותב יותר טוב ממני. ואז כדי לנחם אותי הוא הסביר "זה כי אני כותב אני אוהב אותך יותר טוב ממך." הייתי חייבת להתעורר אבל לא הצלחתי אז המשכתי לעמוד מאחוריו בתור ולחשוב שתורים בחלום הם הכי גרועים כי אי אפשר להתחרט ולנטוש אותם.

מגה קראפט 100

יום הולדת זה מטומטם מכל כך הרבה סיבות שמי שלא מבין אז אין לי כוח אפילו להתחיל לדבר איתו. הנה סיבה אחת למה זה מטומטם. כי יום לפני אם מישהו שואל אותך בן כמה אתה ותגיד שתים עשרה אז אתה שקרן. ויום אחרי אם תגיד לו אחת עשרה אתה שקרן. זה שהאמת והשקר תלויים בקו שבני אדם ממציאים זה לא רק מטומטם אלא גם מרושע. אבל ניביל אומרת שככה זה חוקים ושאין ממש ברירה ושצריך לשים קו איפשהו ואחר כך להתמודד.

בכל זאת השנה חיכיתי ליום הולדת שלי. ידעתי בדיוק מה אני הולך לעשות ביום הזה. התכוונתי לשלוח בקשות גם במיינקראפט וגם בווארקראפט וגם בצמחים נגד זומבים ולהגיש מועמדות להיות אדמין כי  מותר רק מגיל שתים עשרה. פעם קראתי לניביל להתייעצות ושאלתי אותה אם כדאי לי להגיש בקשה והיא אמרה בטח חמוד שלי ואמרתי לה אבל ניביל, אני אצטרך לשקר בשביל זה, אני אצטרך להגיד שאני בן שתים עשרה. אפשר לסמוך על ניביל שהיא לא תעשה חיים קלים לאף אחד אפילו לא לילד הקטן שלה ושבמקום זה היא תיתן לו להחליט לבד כי היא סומכת עליו. שזו דרך אחרת להגיד שהיא לא מסוגלת לחשוב שהיא תהיה אחראית על החלטות של מישהו אחר כי היא לא רוצה להרגיש אשמה ושהאשמות של ניביל הורסות לה את החיים ולי הן עושות סתם בלגאן. אבל אפשר גם להגיד שיש לי איבר מיוחד שגידלתי, מין אוזן ניביל, ודרכה אני שומע מה ניביל באמת חושבת. אז כשהיא אמרה שאני יכול לשקר ולהגיד שאני בן שתים עשרה אבל שלא בטוח שיהיה לי מאד קל ושאולי זה שאדמין צריך להיות בן שתים עשרה זה לא בלי סיבה ושאיך הייתי מרגיש אם הייתי יודע שאדמינים אחרים משקרים ושהם בכלל ילדים בני שלוש (אני לומד מניביל להגזים ככה בשביל לשכנע) ושזה לא נורא לחכות לדברים שרוצים ושאם יגלו ששיקרתי אז גם כשאהיה בן חמישים לא יתנו לי להיות אדמין במיינקראפט, אבל שאם אני נורא רוצה היא לא תגיד לי לא כי זו החלטה שלי, אז ידעתי שניביל חושבת שזה לא רעיון טוב. עכשיו כשאני חושב על זה אני מבין שניביל אמרה לי אל תשקר אבל בהרבה מאד מילים.

חשבתי שאני אהיה האדמין הכי טוב שאני מכיר. אני אזהה מתי דמות מעופפת זה האק ומתי סתם טעות של נוב. אני לא אזלזל בנובים ולא אעיף אותם לחצי שנה מהמשחק שהם הכי אוהבים ואפילו קנו בכסף רק כי מישהו צילם מסך שרואים בו שהם מפוצצים סתם בלי סיבה את המשחק של הקבוצה שלהם. אבל קצת לפני שהפכתי להיות בן שתים עשרה הבנתי שבעצם חייבים להעיף על כזה דבר כי זה נגד החוקים ואדמין חייב לשמור על החוקים אחרת על מי אפשר לסמוך. בהתחלה עוד אמרתי לעצמי שאני לפחות כן אתן אזהרה אחת לפני שאני מעיף. אין עונש בלי אזהרה, גם את זה ניביל לימדה אותי. אבל ביום שהפכתי להיות בן שתים עשרה שאלתי את ניביל ליתר בטחון למה קוראים לאדמין אדמין ומה זה סיס אדמין. היא אמרה לי שאדמין זה אדמיניסטרייטור כלומר מנהל וסיס אדמין זה סיסטם אדמיניסטרייטור כלומר מנהל מערכת (יחסית לכמה שהיא מבוגרת ניביל יודעת כמה דברים מועילים). חשבתי שהייתי כמו ילד שאומר שכשהוא יהיה גדול הוא רוצה להיות מורה בבית ספר. יצא לי החשק לגמרי.

מנדאקס

אף פעם לא רציתי להיות אדמין של כלום. לא מאמינים לי כשאני אומר את זה אבל אני לא כאן בשביל להגיד לאף אחד מה לעשות. אני כאן כדי לא לפחד מאלה שאומרים לאחרים מה לעשות. הבוקר ראיתי שוב את הבן של השכנה במדרגות. הוא הוריד את הראש כשעברתי והיה אפשר לחשוב שהוא מפחד. אבל לי נראה שהוא מפחד מדברים מופשטים כאלה כמו רוע היולי אבל לא מהמכונה שעובדת ועובדת ולא רואה אותך. ואם הוא באמת משחק בווארקראפט כמו שנראה לי הוא הורג מפלצות לא כי הוא מפחד מהחוקים, אלא כי הוא מפחד ממפלצות.