אדמין

רגיל

חלק ראשון

מגה קראפט 100

עברית שפה מטומטמת. מטומטמת. כמו קקי של עטלפים מטומטמת. אני יודע כי כל מי שמדבר עברית הוא מטומטם, כל הילדים בבית ספר והמורות המטומטמות שחושבות שאני לא יודע שהן סתם מטומטמות והמנקות שזורקות הכל לפח בלי לשאול אפילו אם אפשר, שיזרקו כבר את כל הבית ספר לפח.

אנגלית שפה מצוינת. אנגלית אני אוהב, באנגלית שום דבר לא נשמע כמו פחחחחח אחד ארוך ומטומטם. אני אוהב אנגלית וכל מה שאני אוהב לעשות אני אוהב לעשות באנגלית ומזה כבר אפשר להבין מה אני אוהב לעשות כי מה ילד כמוני יכול לעשות כשכולם סביבו מדברים עברית? לא תמיד אני משחק באותם משחקים אבל יש לי כמה קבועים ובהם כולם מכירים אותי בשם הלא בעברית שלי (למרות שגם השם בעברית שלי נשמע כמו שם לא בעברית) והשם הזה הוא מגה קראפט 100. היו כבר כמה פעמים שנכנסתי למשחק ומישהו כתב הנה הוא, קבלו אותו, דה אולמייטי מגה קראפט 100. גם את זה אני לא סובל, כשכותבים בעברית מילים באנגלית, אבל במשחקים שלי הכל באנגלית.

אבא שלי חושב שאני לא זז מספיק ושאין לי כבר שום שריר מתפקד בגוף ובגלל זה אני מסתיר ממנו הרבה דברים כמו למשל שכואב לי הגב. אבל הוא גם חושב שנמחק לי המוח מהמחשב ולכן אני יודע שאבא שלי הוא ליצן גדול. עם ניביל אני מתכתב באנגלית בסקייפ למרות שהיא אוהבת עברית וחושבת שהיא שפה מעניינת שקמה לתחייה רק כי מישהו היה עקשן באופן קצת שגעוני ואני אומר לה ניביל והיא אומרת לי מה חמוד שלי ואני אומר לה – בכל זאת עברית היא שפה מטומטמת והיא אומרת לי זו שפת האם שלי ואני אומר לה ניביל והיא אומרת לי מה חמוד שלי ואני אומר לה זה לא נכון. אמא שלך מדברת ספניולית וחוץ מזה את שונאת אותה. ניביל אומרת אני לא שונאת וגם ששפת אם זה ביטוי. אני בטוח לגמרי שמה שצריך לקרות זה שכולם ישחקו במחשב וידעו אנגלית מספיק טוב ואז הם יוכלו לבחור שפה ואני בטוח שאף אחד לא יבחר בעברית.

מנדאקס

אני משחק את המשחק שהתחלתי. הורג כל מי שבא. אני כבר בלבל 43. אבל היה קטע מצחיק, אפשר לשחק שם עם עוד שחקנים, אז איזה יום הצטרפתי לכמה. הם מזמינים אותך ואז הולכים ביחד לקרבות. והם היו איזה חמישים לבלים מעלי. דמיינתי איזה ילד כמו הבן של השכנה שלי יושב שם ומחסל לי את כל המפלצות. הלכתי אחריו כמו איזו ילדה כי הוא לקח אותי לשלב שהדמות שלי עוד לא יכלה לשחק שם אז בקושי הצלחתי להרוג משהו. זה בידר אותי אבל קיבלתי כמה חפצים טובים אז השתלם. אני משתדל לשחק על הבוקר קצת כדי להרגיע את המוח כי שמתי לב שאני ישר מתחיל עם סרטים בבוקר. ואז בהמשך היום אני משחק כדי לא להיכנס לדכאון או לבאסה. להיות האזרח הראשון על המאדים. זה היה החלום שלי פעם. אני לא אעבור את הסיווג הנפשי או הגופני אבל אין מתאים ממני להיות בודד שם. אני מוכן להיות הראשון, לפני כולם.

היום גם קניתי כוס, ותיונים. לפני זה לא הייתה לי כוס לשתייה חמה, רק כוסות לשאר הדברים, אז זו התקדמות. וגם קניתי צלחת. לפני זה אכלתי על צלחת מעופפת. חילקו פה באחד הכנסים אז החלטתי לעשות בזה שימוש מועיל ופתאום קלטתי, רק אחרי שבוע, שאני אוכל על צלחת מעופפת.

T3rA

אם היו אומרים לי שככה אני אגמור הייתי אומרת השתגעתם לגמרי אין סיכוי.

הדדיות

רגיל

.Injustice anywhere is a threat to justice everywhere"

,We are caught in an inescapable network of mutuality

.tied in a single garment of destiny

".Whatever affects one directly, affects all indirectly

bars

 

.Dr Martin Luther King, Jr
(1963 ,"Letter from Birmingham City Jail")

פוטו נֵצַח

רגיל
פוטו ווליניץ נס ציונה, הכביש הראשי 12 ינואר 1954

פוטו ווליניץ
נס ציונה, הכביש הראשי
12 ינואר 1954

פוטו סטודיו. נסציונה, רח' וייצמן 1957

פוטו סטודיו. נס ציונה, רח' וייצמן
1957

פוטו ווליניץ נס ציונה, הכביש הראשי 30 אוגוסט 1959

פוטו ווליניץ
נס ציונה, הכביש הראשי
30 אוגוסט 1959

פוטו נפתלי רוטשילד 32 ראשל"צ אוגוסט 1961

פוטו נפתלי
רוטשילד 32 ראשל"צ
אוגוסט 1961

פוטו נפתלי רוטשילד 32 ראשל"צ 1965

פוטו נפתלי
רוטשילד 32 ראשל"צ
1965

פוטו ראשון וייס לופו רוטשילד 25 ראשל"צ ינואר 1968

פוטו ראשון
וייס לופו
רוטשילד 25 ראשל"צ
ינואר 1968

פוטו לורסטין מקלט אטומי נפת דרום אפריל 2032

פוטו לורסטין
מקלט אטומי נפת דרום
אפריל 2032

דברי הלילות

רגיל
לורסטין בת אחת עשרה, מחופשת למוקיון. ביגוד: פיג'מה - אוסף פרטי, ז'קט וכובע שקיבלה בגיל שש מאמריקה. איפור: צבעי גואש.

לורסטין בת אחת עשרה, מחופשת למוקיון. פיג'מה – אוסף פרטי; ז'קט וכובע – מתנה שקיבלה בגיל שש מאמריקה; איפור: צבעי גואש.

בחלומה מתבוננת לורסטין  בצילום בו נראים לורסטין הקטנה ובחטיאר שעונים על ספה,

ופניהם צבועות כפני המוקיון אליו התחפשה לורסטין בגיל אחת עשרה.

שניהם כמעט מחייכים אל המצלמה. 

לורסטין החולמת מבינה את גודל המחווה, ואינה יודעת את נפשה מרוב הכרת תודה לאביה,

שויתר על כבודו העצמי העצום ונצבע למענה בצבעי גואש, למען לא תתבזה לבדה.

לאבא מת קל להיות אבא טוב.